ההתרגשות שאחזה בי ביום שלישי בבוקרו של היום הראשון לפתיחת שנת הלימודים לא הייתה שונה בהרבה מאותה הרגשה שחשתי לפניי 23 שנים ביומי הראשון בבית הספר כמורה. אותה הרגשה חוזרת על עצמה כל שנה ביום הזה. אני יודעת שכך מרגישות גם הקולגות שלי. כשאפסיק להתרגש זה יהיה הסימן עבורי כי עליי לפרוש.
"כל ההתחלות קשות", כולנו מכירים את האמירה הזו! ממרום 23 שנות הוותק שלי בהוראה כמורה לאנגלית, כבר מס' שנים לא מבוטל שאין לאמירה זו הרבה משמעות גדולה עבורי לגביי כל הנוגע לתחילת שנת הלימודים. תחושת ההתרגשות קיימת אך לא תחושת הקושי. אני מרגישה מאוד בטוחה לגביי ניסיוני ויכולותיי המקצועיות (אני מתנצלת אם זה נשמע קצת יהיר) כדי להתחיל את השנה בצורה מרגשת, מהנה ובעיקר קלה עבורי ועבור תלמידיי. לפחות כך חשבתי והרגשתי עד עתה...
השנה בית הספר בו אני עובדת גדל מאוד מבחינת אוכלוסייתו, בשל פרויקטים של הרחבת היישובים בסביבת בית הספר המזינים אותו. עד לפניי שנתיים מנה בית הספר כ 600 תלמידים והשנה מס' התלמידים עkv על 900. אנו מברכים על כל תלמיד חדש המצטרף למשפחת בית ספרנו, אך יחד עם זאת בית הספר נאלץ להתמודד עם בעיה של מרחב פיזי עבור התלמידים ועם מצוקה חמורה של כח אדם בצוות החינוכי של בית הספר. חסרות לנו מורות מקצועיות בתחומי ההוראה השונים ובעיקר ישנו חוסר חמור של מורות מחנכות.
למרות מאמצי המנהלת וצוות המורים לא הצלחנו למלא את מכסת המורות הדרושות. מצב זה אילץ את מנהלת בית הספר לפנות למורות מקצועיות ולבקש מהן לקבל על עצמן משרה של מחנכת.

רב המורות סרבו לבקשת המנהלת ובכללן גם אני. הסיבה לכך היא האילוץ ללמד תחומי דעת נוספים שלא התנסינו בהם עד כה. מה לי ולתנ"ך או להיסטוריה? אני מורה לאנגלית!
ללמד תחום דעת כשאין לי כל הכשרה מקצועית לגביו?? בתחילה חשבתי והרגשתי כי זה לא מקצועי ואף חסר אחריות כלפיי התלמידים.
כשבאתי הביתה ושוחחתי על כך עם בעלי, שאלתי אותו האם הוא היה מקבל מצב שבו מורה שלא שולטת בתחום ההוראה של בתנ"ך או מתמטיקה תלמד את הילדים שלנו מקצועות אלו. התשובה הגיעה אליי דווקא מכיוון שלא ציפיתי לו. הבן שלי ענה : "אני דווקא כן הייתי רוצה. אולי המורה שלא יודעת תנ"ך תמצא דרך חדשה ומעניינת יותר מהדרך המשעממת והישנה של המורה לתנ"ך הקבועה שלנו. אני שונא ללמוד תנ"ך".
תשובתו גרמה לי לתהות. כולנו כל כך התרגלנו לתחום הדעת שאנחנו מלמדות ומרגישות בנוח ובטוחות בידיעותינו לגביו. אבל יתכן שזה מה שמקבע אותנו וגורם לנו להפסיק לחפש אמצעים ודרכים חדשות כדי לעניין ולהלהיב את התלמידים שלנו בדרך בה אנו מעבירות תכנים. אולי ביטחון היתר שלנו לגביי התמחותנו בתחום הדעת שאותו אנו מלמדות, הוא בעצם חיסרון?
הרי אנחנו מורות, ותפקידנו והכישורים שלנו לא צריכים להסתכם בתחום של העברת ידע ותוכן בלבד אלא בהקניית כלים ומיומנויות שיאפשרו לתלמידים שלנו ללמוד כל תחום דעת ותוכן ולהפוך ללומד עצמאי (גישה קונסטרוקטיביסטית כבר הזכרנו?).
הרחקתי במחשבתי אף מעבר לכך...
אני בטוחה כי כולנו בחרנו את תחום ההוראה שלנו לפי המקצוע שבו היינו טובות כתלמידות ושהיה לנו קל ומהנה ללמוד אותו בעברנו. עלה בראשי הרעיון כי יהיה זה עדיף ואף רצוי אם כל מורה תיזכר במקצוע שהיא הכי פחות אהבה או הצליחה בו כתלמידה ותבחר ללמד דווקא אותו.
היא תיאלץ לחשוב ולמצוא את הסיבות מדוע היא לא הצליחה בתחום הדעת הזה כתלמידה או מה עשה אותו לכל כך שנוא עליה ולעשות הכל אחרת. נאלץ לראות את תחום הדעת שאנו מלמדות מזווית הראייה של התלמיד כשהנושא חדש וקשה לו, וביחד ננסה למצוא דרכים יצירתיות ומעניינות שיקלו על תלמידנו להתמודד עם תחומי הדעת שקשים להם. ואם כבר מדברים על פדגוגיה חדשנית, אולי זו אחת הדרכים לממש וליישם אותה.
אני חושבת שיכול להיות מאוד אתגרי ומעניין עבור המורה וגם עבור התלמידים, אם המורה לאומנות תלמד מתמטיקה והמורה לאנגלית תלמד גם היסטוריה וכו..
תחום התוכן המדובר חדש לתלמידים וגם לנו? נהדר! נוכל ללמוד ולחקור אותו ביחד. תפקידנו יהיה להנחות להדריך לייעץ להעלות סוגיות ושאלות בפניי התלמידים שנצטרך לענות עליהם ביחד. לשם כך יש לנו מחשבים ואינטרנט. הלא כן? נוכל באמת לאתגר את התלמידים שלנו. סוף סוף נצליח לצאת באמת ממשבצת ממלאי התפקיד של מעבירי תוכן. אני בטוחה שזו תהייה חוויה מעניינת ומרגשת עבורנו המורים. אתם לא חושבים כך..?
מצב כזה יגרום לנו לחשוב באמת על מטרות החינוך האמתיים. זה יגרום לנו לצאת מגבולות תחום התוכן לתחום פיתוח מיומנויות של לומד עצמאי במאה ה-21.
אני יודעת שלא קל לממש רעיון זה. שינוי זה דבר מפחיד. כולנו מרגישים חסרי ביטחון ונרתעים מידית כשמדובר במשהו חדש שאנחנו לא טובים בו במיוחד. נוח לנו יותר עם הישן והמוכר. בדיוק מסיבה זו סירבתי בתחילה להצעתה של מנהלת בית הספר לחנך כיתה. שיניתי את דעתי (מותר לי, לא כן?). אני כעת מרגישה שאני חייבת את ההתנסות הזו לעצמי כמורה ובעיקר לתלמידיי וכמו שמהטמה גנדי אמר: "היה אתה השינוי שאתה רוצה לראות בעולמך"
"כל ההתחלות קשות" כבר אמרתי..?
"כל ההתחלות קשות", כולנו מכירים את האמירה הזו! ממרום 23 שנות הוותק שלי בהוראה כמורה לאנגלית, כבר מס' שנים לא מבוטל שאין לאמירה זו הרבה משמעות גדולה עבורי לגביי כל הנוגע לתחילת שנת הלימודים. תחושת ההתרגשות קיימת אך לא תחושת הקושי. אני מרגישה מאוד בטוחה לגביי ניסיוני ויכולותיי המקצועיות (אני מתנצלת אם זה נשמע קצת יהיר) כדי להתחיל את השנה בצורה מרגשת, מהנה ובעיקר קלה עבורי ועבור תלמידיי. לפחות כך חשבתי והרגשתי עד עתה...
השנה בית הספר בו אני עובדת גדל מאוד מבחינת אוכלוסייתו, בשל פרויקטים של הרחבת היישובים בסביבת בית הספר המזינים אותו. עד לפניי שנתיים מנה בית הספר כ 600 תלמידים והשנה מס' התלמידים עkv על 900. אנו מברכים על כל תלמיד חדש המצטרף למשפחת בית ספרנו, אך יחד עם זאת בית הספר נאלץ להתמודד עם בעיה של מרחב פיזי עבור התלמידים ועם מצוקה חמורה של כח אדם בצוות החינוכי של בית הספר. חסרות לנו מורות מקצועיות בתחומי ההוראה השונים ובעיקר ישנו חוסר חמור של מורות מחנכות.
למרות מאמצי המנהלת וצוות המורים לא הצלחנו למלא את מכסת המורות הדרושות. מצב זה אילץ את מנהלת בית הספר לפנות למורות מקצועיות ולבקש מהן לקבל על עצמן משרה של מחנכת.

רב המורות סרבו לבקשת המנהלת ובכללן גם אני. הסיבה לכך היא האילוץ ללמד תחומי דעת נוספים שלא התנסינו בהם עד כה. מה לי ולתנ"ך או להיסטוריה? אני מורה לאנגלית!
ללמד תחום דעת כשאין לי כל הכשרה מקצועית לגביו?? בתחילה חשבתי והרגשתי כי זה לא מקצועי ואף חסר אחריות כלפיי התלמידים.
כשבאתי הביתה ושוחחתי על כך עם בעלי, שאלתי אותו האם הוא היה מקבל מצב שבו מורה שלא שולטת בתחום ההוראה של בתנ"ך או מתמטיקה תלמד את הילדים שלנו מקצועות אלו. התשובה הגיעה אליי דווקא מכיוון שלא ציפיתי לו. הבן שלי ענה : "אני דווקא כן הייתי רוצה. אולי המורה שלא יודעת תנ"ך תמצא דרך חדשה ומעניינת יותר מהדרך המשעממת והישנה של המורה לתנ"ך הקבועה שלנו. אני שונא ללמוד תנ"ך".
תשובתו גרמה לי לתהות. כולנו כל כך התרגלנו לתחום הדעת שאנחנו מלמדות ומרגישות בנוח ובטוחות בידיעותינו לגביו. אבל יתכן שזה מה שמקבע אותנו וגורם לנו להפסיק לחפש אמצעים ודרכים חדשות כדי לעניין ולהלהיב את התלמידים שלנו בדרך בה אנו מעבירות תכנים. אולי ביטחון היתר שלנו לגביי התמחותנו בתחום הדעת שאותו אנו מלמדות, הוא בעצם חיסרון?
הרי אנחנו מורות, ותפקידנו והכישורים שלנו לא צריכים להסתכם בתחום של העברת ידע ותוכן בלבד אלא בהקניית כלים ומיומנויות שיאפשרו לתלמידים שלנו ללמוד כל תחום דעת ותוכן ולהפוך ללומד עצמאי (גישה קונסטרוקטיביסטית כבר הזכרנו?).
הרחקתי במחשבתי אף מעבר לכך...
אני בטוחה כי כולנו בחרנו את תחום ההוראה שלנו לפי המקצוע שבו היינו טובות כתלמידות ושהיה לנו קל ומהנה ללמוד אותו בעברנו. עלה בראשי הרעיון כי יהיה זה עדיף ואף רצוי אם כל מורה תיזכר במקצוע שהיא הכי פחות אהבה או הצליחה בו כתלמידה ותבחר ללמד דווקא אותו.
היא תיאלץ לחשוב ולמצוא את הסיבות מדוע היא לא הצליחה בתחום הדעת הזה כתלמידה או מה עשה אותו לכל כך שנוא עליה ולעשות הכל אחרת. נאלץ לראות את תחום הדעת שאנו מלמדות מזווית הראייה של התלמיד כשהנושא חדש וקשה לו, וביחד ננסה למצוא דרכים יצירתיות ומעניינות שיקלו על תלמידנו להתמודד עם תחומי הדעת שקשים להם. ואם כבר מדברים על פדגוגיה חדשנית, אולי זו אחת הדרכים לממש וליישם אותה.
אני חושבת שיכול להיות מאוד אתגרי ומעניין עבור המורה וגם עבור התלמידים, אם המורה לאומנות תלמד מתמטיקה והמורה לאנגלית תלמד גם היסטוריה וכו..
תחום התוכן המדובר חדש לתלמידים וגם לנו? נהדר! נוכל ללמוד ולחקור אותו ביחד. תפקידנו יהיה להנחות להדריך לייעץ להעלות סוגיות ושאלות בפניי התלמידים שנצטרך לענות עליהם ביחד. לשם כך יש לנו מחשבים ואינטרנט. הלא כן? נוכל באמת לאתגר את התלמידים שלנו. סוף סוף נצליח לצאת באמת ממשבצת ממלאי התפקיד של מעבירי תוכן. אני בטוחה שזו תהייה חוויה מעניינת ומרגשת עבורנו המורים. אתם לא חושבים כך..?
מצב כזה יגרום לנו לחשוב באמת על מטרות החינוך האמתיים. זה יגרום לנו לצאת מגבולות תחום התוכן לתחום פיתוח מיומנויות של לומד עצמאי במאה ה-21.
אני יודעת שלא קל לממש רעיון זה. שינוי זה דבר מפחיד. כולנו מרגישים חסרי ביטחון ונרתעים מידית כשמדובר במשהו חדש שאנחנו לא טובים בו במיוחד. נוח לנו יותר עם הישן והמוכר. בדיוק מסיבה זו סירבתי בתחילה להצעתה של מנהלת בית הספר לחנך כיתה. שיניתי את דעתי (מותר לי, לא כן?). אני כעת מרגישה שאני חייבת את ההתנסות הזו לעצמי כמורה ובעיקר לתלמידיי וכמו שמהטמה גנדי אמר: "היה אתה השינוי שאתה רוצה לראות בעולמך"
"כל ההתחלות קשות" כבר אמרתי..?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה